העברית הזאת, החכמה, מרובת השכבות, קושרת הקשרים ומנביטת ההבנות. העברית הזאת ארגה לנו יחד גשם, הגשמה והתגשמות.
הנה רשימה של זמנים שבהם אני מרגישה את הקשר ההדוק בין המילים הללו:
- כשאני נושאת תפילת-גשם ומבקשת שפע והתממשות. - כשאני יוצאת לעולם ומריחה את הריח המיוחד של הגשם, ריח עם שובל-הבטחה לפריחה ולבלוב. - כשאני שמה לב לנוכחות של הגשם, לקול שלו, לתכיפות, לעוצמה ומוצאת הדהוד בתוכי. - כשאני מתאימה את עצמי למצב שבחוץ - פיזית, נפשית, רוחית. - כשאני מזפזפת בין ביטויים כמו: ימות הגשמים, גשם זלעפות, גשם שוטף, גשמי ברכה...
הגשם שממטיר בחוץ מתאגם לבריכה קטנה. אל אותה הבריכה זורמת גם היצירה הלבושה עכשיו בגוף, היצירה המתגשמת.
בשלב הזה, שאחרי ההגשמה, מתהלכת היצירה בעולם. אני, המיילדת שלה, מלווה אותה במבט ומושיטה יד לפי צורך.
[בתמונה: מבט מבעד לצעיף הגשם. אמלפי איטליה, אפריל 2012]