מגלה פה סוד. אמנם זהו סוד אישי ופרטי מאוד ובכל זאת הוא רוצה להילחש פה, במרחב הציבורי הזה. והוא יודע שלמרות הציבוריות, הוא יגיע לאוזניים פרטיות ביותר.
הסוד הוא סוד ההשענות על הרוח. אני נשענת על הרוח. אני מאמינה שבתוכי/בתוכנו נמצא אלוהים פנימי מאוד, שבהקשיבי לו הוא מכוון את דרכי. באופן שעשוי להראות פרדוקסלי (למרות שהוא לא באמת כזה), הפנימי הזה הוא גם רחב מאוד ומחובר למהות אחדותית, שלמה.
להשענות הזו, שאפשר לקרוא לה גם אמונה או בטחון, פנים רבות ומופעים שונים בחיי. היא מאפשרת לי לצלוח רגעים גבוהים ונמוכים. זמנים נחושים וזמנים מעורערים. ימים חדורים וימי חוסר וודאות.
הדרך האישית שלי בעולמות הרוח הולכת בכמה נתיבים, לכל אחד מהם החוזקות שלו במצבים השונים. אני הולכת בנתיב האנתרופוסופיה, בנתיב ההתמקדות, בנתיב הקונסטלציה המשפחתית. אני מג'נגלת ביניהם, מחפשת ממשק בין-נתיבי, מזפזפת מערוץ לערוץ ומנסה לדייק כשנדרש דיוק.
האתגר הזה - לראות את הרחב, את החיבור לשלם - הוא אתגר יומיומי. אתגר ההתפתחות אף פעם לא שוקט על שמריו. (לפעמים הוא קצת נח, אבל אח"כ מסתבר שגם זה היה חלק מהעניין...)
עוד סוד קטן ומועיל - יש ספר שמלווה אותי יום יום במילותיו המכוונות, קוראים לו 366 דלתות ללב. כתבה אותו איילין קאדי ש"קיבלה הדרכה אישית מקול פנימי קטן חרישי ועמוק, ממקור שקראה לו האלוהים הפנימי." (כך כתוב על העטיפה). הספר מחולק ל366 מסרים, אחד לכל יום בשנה. וכל מסר כזה הוא זיקוק של רעיון רוחני.
הצעת הגשה 1: לקרוא בכל בוקר את המסר של היום (נשים עבריות - מומלץ לקרוא בלשון אשה). לקרוא פעם, פעמיים, שלוש, לפי התחושה. להעתיק משפט מפתח. לקחת אותו כ'משפט המרכזי' של היום.
הצעת הגשה 2: לקרוא כנ"ל. לכתוב בכתיבה אינטואיטיבית כל מה שעולה לאחר הקריאה (כתיבה אינטואיטיבית - 15-20 דקות של כתיבה בלי להרים את העט מהנייר, ללא צנזורה, באופן שוטף. אם אין מה לכתוב, לכתוב גם את זה...)
היום קמתי נמוכה ומצומצמת ואבודה. עכשיו קצת גבהתי. תודה לרוח שתומכת ומרחיבה לי את המבט ואת הלב.
[בתמונה: ציור קיר ברחובות אלפמה - ליסבון. נובמבר 2017 ]