שנה חדשה כבר מהססת צעדיה.
ולקראתה אמר לי הלב: תסתכלי על השולחן שלך. מלא בשריטות, גילופים, התקלפויות. במיוחד באזורים שבהם את עובדת. אילו הם סימני החיים. פה יצרת ובראת וילדת והכנת ועשית דברים יש מאין ויש מיש.
באזורים בהם את לא עובדת יש פחות סימנים והם מכוסים בקופסאות, עמוסים בדברים 'ארוזים'.
ככה גם אצלך בחיים.
יש את המקומות בהם את יוצרת ובוראת (סטודיו, משפחה, זוגיות, חברות, בית) ואלו הם מקומות שלא יכולים להיות נקיים וחפים משריטות. ככה נראית עשייה. היא משאירה סימנים. ככה נראה מרחב יצירה.
והמקומות בהם את פחות 'מתעסקת' - שם נערמים דברים בקופסאות. לפעמים את שוכחת מהם או מתעלמת. לפעמים מספיק לך רק לדעת שהם שם. ולפעמים את פותחת קופסא, חוקרת, נעזרת, משחקת ואז היא כבר במרחב היצירה והחיים ננשמים בה.
שנה מתגשמת שתהיה לנו
[בתמונה: שולחן העבודה בסטודיו]