הצבע חוזר לי לחיים (אולי גם ללחיים, אבל התכוונתי לחיים as life). שנים רבות המנעד הסובב אותי היה מונוכרומטי ונשאר בגזרת האפורים למיניהם עם נגיעות זהירות של צבע. בשנים האחרונות רואה איך לאט לאט זורם הצבע ומעיז לתפוס יותר מקום.
אז הנה ה-איחול שלי לשנה הזאת: לא להיות זהירה. להקשיב לחלקים הצבעוניים שלי. ליצור מתוך הססגוניות. להסכים לקולות החזקים שבתוכי (אולי צורמים, אולי לא-הרמוניים) להישמע.
להניח לגשם להתמטר בטבעיות, לתת לכל צבעי הקשת לזלוג לתוך היצירה. לא למדר, לא למנן.
יאללה צבעים! תָראו את עצמכם!
הלאה הזהירות! יחי החופש הצבעוני בחיים (שזה אומר - גם ביצירה)!
(בתמונה: תיק בד מהודו)