הכנתי הדפס לינולאום בסטודיו ולפתע הוא (...הלב שלי, אתן כבר יודעות...) אמר: 3> אל תחיי את המפוצל שבך (ההיא 'העמוקה' שקוראת ספרים 'רציניים'. ההיא שרוצה ליצור בידיים. ההיא שרוצה לראות סדרה. ההיא שרוצה להיפגש עם חברה. ההיא שרוצה להתקדם. ההיא שרוצה לשהות. ההיא שמבולבלת. ההיא שיודעת. ההיא ששלווה. ההיא שחסרת-שקט. ההיא שלמעלה. ההיא שלמטה).
כולך אחת. הקולות, הרצונות, התשוקות, הרגשות. כולם את. את יכולה להקשיב לכל אחד מהם, להבין מה הוא או היא מבקש/ת, אבל לזכור תמיד - את אף פעם לא רק אחד מהפיצולים. את תמיד השלם.
בפעולותיך אין היררכיה. אין חשוב יותר וחשוב פחות. ההיקף הכולל שלהן הוא המשמעותי. אל תפחיתי באף אחת מעשיותייך, גם הטריוויאלית ביותר היא חלק המארג הזה. קבלה של כ-ל הפעולות והמעשים באופן שוויוני תאפשר לך לחוות את השלמות וליצור מתוך השלם.
נקי את השירותים. השקי את הפרחים. קראי ספר. הכיני מרק. צחקי עם ילדך. הקשיבי לחברה. כתבי. קפלי כביסה. חשבי על אהובך. התמקדי. קנסטלצי. תשאלי שאלות. תשהי. תדהרי. תתהי. תעני. תתפקעי מצחוק.
הכל יחד - זה השלם.
[צילום: מירב גנילוין. ברצלונה 2015]