זוכרות את ידידי טינטן של מרים ילן שטקליס? הקטן מאוד מאוד, והוא שלה והוא בסוד? אז שתדעו לכן שגם כשאת בסוף שנות הארבעים שלך יכול טינטן שכזה להתגלות. אצלי הוא הופיע תוך כדי התמקדות* (מי שקוראת לעצמה חברה שלי ועדיין לא יודעת מה זה התמקדות שתלך לעשות שיעורי בית אצל ד"ר גוגל) והציע לי להיות איתו בקשר קבוע.
מאז, כבר כמעט שנה, אנחנו נפגשים מידי בוקר (פלוס מינוס), אני והלב שלי. אני מספרת לו מה קורה ומה מעסיק אותי, אני שואלת אותו ומתייעצת איתו. והוא עונה. איך אני אגיד את זה... תענוג איתו, עם הלב הזה שלי. הוא גדוש בחכמה עתיקה (חכם פי אלף ממני) ומדבר בפשטות ובלי יומרות. הוא בא מאהבה והולך לאהבה.
אם מישהי רוצה גם, זה הולך (אצלי) ככה: אני לוקחת דף ריק, כותבת למעלה "מפגש עם הלב" ואת התאריך. אח"כ אני פונה אליו יפה (משהו כמו 'הי לך לב שלי') ומתחילה לספר לו מה קרה/קורה ומה מעסיק אותי עכשיו. אחרי פינוי המרחב הזה אני שואלת אותו שאלה. מבהירה לו (ולעצמי) מה בעצם אני מבקשת לדעת. (זה יכול להיות: מה כדאי לי לעשות ביום היצירה הזה? או: מה ייתן לי אנרגיות היום? או: מחר אני הולכת לכנס בנושא כתיבה - למה כדאי שאקשיב? או: האם להתמקד עכשיו בהגשמה או לשהות בהתבוננות? כל שאלה, אפילו השמיים הם לא גבול). ואז אני עושה לב קטן על הנייר, מתרכזת בלב (הגדול) שלי וכותבת כל מה שעולה. הכל. גם אם לא נראה הגיוני. בלי צנזורה, בלי "אהה, זה לא קשור" (פעם הוא אמר לי להסתכל שמאלה והייתה שם תמונה ומתוך התבוננות עליה עלו התשובות שלו. פעם הזכיר לי חלום שחלמתי בלילה. ולפעמים הוא פשוט מזרים אליי הבנות והצעות ועושה הקשרים). ככה השיחה הכתובה שלנו ממשיכה, ובסופה אני מודה לו והולכת לעבוד.
אני מספרת לכן את כל זה משתי סיבות: אחת - אולי מישהי תרצה לנסות לעשות משהו דומה ואולי זה יעבוד גם לה. שתיים - שתדעו שהרבה מהדברים שיופיעו פה, בפוסטים האלו, הם דברים שהוא זה שאמר לי אותם בכלל.
תודה לך לב חכם שלי.
* [הציור הוא ניסיון שלי לתאר את ההתמקדות הנ"ל: העץ הזה שמחובר לאגן שלי בשורשים, מתחת לקרקע, יש לו גם מקום עצמאי בעולם. לא ברור מי מזין את מי... הוא היה זה שאמר לי להקשיב ללב, לסדר לעצמי פגישה יומית איתו.]